השיבה לפקיעין, מערת נטיפין, קצת פחות ירוק אבל יפה לא פחות, עין חותם ונחל כזיב, וההוטה ? לא מצאו 'תה.

"מהקצה אל הקצה", אסכולות, עונת 2015-16, טיול 6, הר פקיעין ונחל כזיב

"כבר היינו פה" מזכיר לי ההיסטוריון  חד הזיכרון רפי רדאי, בעודנו מתנשפים במעלה השביל המוליך מק"ק פקיעין אל פיסגת ההר הנושא אף הוא את שמה של הקריה דנן, אכן כך, אני דולה מזכרוני המעורפל את החנייה ליד "סופר המבצעים",

חציית הכביש המפחידה-משהו, הטיפוס במעלה הנחל במעבה החורש...  הממממ...  אני מפשפש במעמקי הארכיון האינטרנטי הנגיש עתה מאי-פעם ומוצא את מקור הדז'ה ווּ.  אכן היינו פה, באותו מסלול ממש. אמנם אז ב-2012 היה זה בסביבות פורים ואילו עתה אנחנו כבר אחרי ל"ג בעומר בואך שבועות, אבל ההר אותו ההר, גלעד אותו גלעד, אנחנו אותם אנחנו, אם כי ההרכב אינו זהה במאת האחוזים, הירוק קצת מאפיר ומצהיב לקראת הקיץ, אבל המסלול הוא אותו מסלול, כמעט אחד-לאחד מלבד ההוטה. אלא שאת זה נבין בהמשך.  גם המצלמה שלי אינה במיטבה ומרמזת לי כי אולי הגיע עת פרישה (שלה, לא שלי כמובן...).

או קיי, אז קדימה :

עצירה ראשונה במעלה הנחל ("זה השליש הראשון של העלייה האחרונה בטיול" כך גלעד) מנוצלת לסקירת העתיד של היום : מערת הנטיפים, הוטה, עין חותם ונחל כזיב,  וסקירה קצת יותר רחבה של ההיסטוריה של האיזור, פקיעין כמרכז של חיים משותפים שידעו עליות ומורדות, יהודים, דרוזים ומוסלמים, ואף בעיתות קדומות יותר, לצד מירון השכנה, היוותה פקיעין חלק  משמעותי מחיי האיזור ומההתרחשויות ההיסטוריות שלו.  רבי שמעון בר יוחאי, התרשיחאים ונסיונם להשתלט על פקיעין ועוד סיפורים זורמים מפיו של גלעד בסגנונו המוכר והמרתק. אחד הסיפורים מובא כאן למעוניינים :

 והספר "אנשי פקיעין" מוזכר אף הוא.

עצירה נוספת במעלה השביל, קרוב לפיצול המוליך למערה ולהוטה מנוצלת להסבר גיאולוגי וגיאוגרפי, ""הרי מירון", "שבר פקיעין" ותאי שטח נוספים, מתגלגלים בפיו של גלעד בשטף, וגם הבוטניקה אינה חסרה : אחי-רותם ופרחיו הצהובים שעדיין פורח כאן פריחה מאוחרת, מנגנון ההאבקה הייחודי שלו, זלזלת מנוצה ודרדרים סגולי פריחה, אף הם זוכים להתייחסותו של ג.ב.צ, השם ירוממנו וישמרנו.  עוד מרחיב הנ"ל בעניין מערות הנטיפים הרבות שנתגלו ועדיין מתגלות בגליל, גילוי של שרידים כלכוליתיים באחת המערות ועוד.

משאירים את התרמילים בחנייה ומתחילים לפלס את דרכנו בסבך לעבר המערה, גלעד ממנה רוג'ומאים שייסמנו את דרכנו ברוג'ומים קטנים על מנת שלא נאבד בסבך ושייקלו עלינו למצוא את הדרך חזרה.  מגיעים למערה וממתינים בסבלנות לכניסה, איש בתורו, למנהרה הצרה והחלקלקה מעט.  כובעים ומקלות מחכים בחוץ ופנסים נשלפים, והסבלנות משתלמת בסופו של דבר : מערת נטיפים נחמדה מתגלה לנו לאחר מאמץ הירידה ולראייה הצילומים. במציאות זה אפילו יותר יפה.

המשימה הבאה : מציאת ההוטה .   טוב, הפעם זה לא ממש הצליח לנו...   מחכים שעה ארוכה במעבה הסבך, גלעד יוצא לתור את השטח ולחפש את ההוטה האבודה, נאדה. אין הוטה ואין בטיח. טוב, מה לעשות, נסתפק בזיכרון מהפעם הקודמת שהיינו פה, אי-אז במרץ 2012.  ובכלל, מה זה הוטה ? ובכן ההוטה היא בור גדול בסלע שנוצר בתהליך קרסטי של המסת הסלע על ידי המים. הרחבה בעניין נמצאת כאן. גם גלעד מרחיב בעניין, הסברים גאולוגיים ומיתוסים הקשורים בהוטות, חיילים טורקיים המושלכים למעמקי ההוטות, חלילים שנפלו אל ההוטה ונתגלו במעיינות במורד ההר, אוכלוסיית העטלפים המתגוררת בהוטות ועוד.

אבלים וחפויי ראש (נו, לא ממש, קצת מאוכזבים אבל במידה) מפלסים את הדרך חזרה אל חניון התרמילים, משימה לא קלה בתוך הסבך, ללא סימון שבילים ורוג'ומים קצת מחופפים, אבל בסוף מגיעים, מעמיסים את התרמילים ומתחילים לגלוש מהר פקיעין לכיוון נחל כזיב. בדרך יורדים בטרסות המעידות על קיומה בעבר של חקלאות, גם בסביבה טרשית ושופעת אבנים שכזאת.

מגיעים לעין חותם שעדיין מהווה מוקד משיכה לנוער הדרוזי מחורפיש, אנחנו לא לבד פה, עוד קבוצה או שתיים נמצאות כאן, המעיין לא השתנה הרבה מהפעם הקודמת שהיינו פה, קצת פחות ירוק בגלל הקירבה לקיץ, והרבה יותר נקי.  גלעד מרחיב הפעם על הר סבלאן (הוא זבולון ) הקדוש-נזיר הדרוזי מעשיו, ניסיו, והמקומות הקרויים על שמו,  מתעכב על עניין החורש המתעבה בגלל מיעוט עדרי הצאן והנסיון להביא יחמורים כדי שידללו מעט את החורש.

ממשיכים באפיקו של נחל כזיב, תחילה מערבה ואחר צפונה לכיוון גשר אלקוש. בנחל אין זרימה כמעט בכלל, אבל עדיין בריכות ירקרקות פה ושם מרמזות על כך שגם השנה היה כאן חורף, אם כי לא ברוך-גשמים במיוחד.  עצירה נוספת עם סקירה על הפן האקולוגי, הפסקת הזרמת מי הביוב אל הנחל ושיקומו, ענייני זכויות הדרוזים ופיתוח ישוביהם והקשר בין זה לבין ענייני הסביבה, ויאללה, לאוטובוס והביתה.

כל התמונות שצילמתי (באיכות קצת פחות טובה לצערי, המצלמה, המצלמה...) נמצאות כאן .

תודה לאיתי שליווה אותנו ודאג לנו כל העונה, לגלעד שהדרכותיו המצויינות הולכות ומתמעטות אצלנו לאחרונה, לצח החובש ולמשה הנהג, לכם שהייתם פרטנרים סבבה, ולאסכולות, ששרון שחורי היא הפנים שלהם עבורנו, שמאפשרים לנו לתור את הארץ ולהנות מנופיה שנה אחר שנה.

היה כיף, להתראות בשנה הבאה,

שלכם,

אבי

.

יחמור עם שתי דבשות, הקרן של נפתלי, חיות מהתנ"ך והגליל עדיין ירוק, ברובו.

מהקצה אל הקצה 15-16, טיול 5 , קרן נפתלי, הר יחמור

קרן נפתלי, מבט מבקעת יחמור

למה יש לי הרגשה של דה ז'ה ווּ ? מאיפה זה בא ?  אוספים את סיקו בכרמיאל... מתפתלים בכביש העולה ליד אמירים... בית ג'אן... קרן נפתלי... רגע, רגע, אהההה !  מצאתי :  נכון, זה היה לפני שמונה שנים, 22 בפברואר 2008, העונה הראשונה שלי במסגרת אסכולות, טרי בעניין הטיילוּת וגם הבלוג אך-זה נולד. והמסלול ? ובכן, בחלקו זהה ובחלקו שונה, וההבדל בשטח בין פברואר 08'  לאפריל 16'  ניכר על כל צעד ושעל, בין בלבושנו ובין בלבוש שעטה עליו הגליל העליון, אז ועכשיו. שפטו בעצמכם :

 http://shvil07.blogspot.co.il/2008/02/3.html

ונחזור לעכשיו :

כאמור, יחד עם איתי מלוונו, משה נהגנו, צח חובשנו ומאבטחנו, אנו ממריאים מאלונים, לכרמיאל, לכביש 866 העולה למירון, עוברים בג'יש היא גוש חלב, מתחברים לכביש 886 המוביל לרמות נפתלי ולבסוף נוחתים בדרך העפר המובילה לקרן נפתלי. עוד לא בטוחים מה יהיה מזג האויר, החורף עוד לא לגמרי עזב והקיץ עוד לא הגיע, מה לובשים לכל הרוחות ?!

למרגלות גבעת הקרן דנן מתארגנים להליכה ומעפילים בשביל המוליך אל פסגת הגבעה. עוד טרם הגעתנו, מבטיח סיקו שהאובך יקדם אותנו בכל התצפיות, ואכן נבואתו זו מתממשת, אם כי לא במלואה : חדי מבט יצליחו לזהות את החרמון ופסגתו המושלגת, אם כי האובך מאיים לבלוע אותו בכל רגע.

מצפור קרן נפתלי

מה שנשאר מאגם החולה

בתצפית קרן נפתלי סוקר סיקו את הנוף הנשקף למרגלותינו, מעלה את דבר הויכוח בדבר התועלת של ייבוש אגם החולה מבחינה חקלאית, לאור טיב מצע הקרקע הבעייתי שנוצר לאחר הייבוש, אל מול הנזק שנגרם לטבע באגם וכל השאלות הנובעות מכך. הסבר קצר על הסביבה, על המצודה הקדומה שהיתה בראש הגבעה והטעמים האפשריים לקיומה דווקא כאן, ועל שמות ההרים והבקעות כאן, שמקורם הוא שמות בעלי חיים (כשרים) המוזכרים בספר דברים, וביניהם שור, שה, איל וצבי ויחמור ואקו, ודישון ותאו וזמר (שיש הסוברים כי הוא הג'ירף). 

עוד קצת היסטוריה של הגליל בתקופות השונות, ומתחילים לגלוש למטה ומערבה לכיוון בקעת יחמור, כבר בדרך אנו מזהים שהדגש הפעם הוא על ענייני בוטניקה. אנחנו מתוודעים אל חוטמית הגליל,

חוטמית הגליל

דרכמונית

אל דרכמונית עם שני סוגי זרעים, אל חרוב מפוצל וחלול גזע המספק עילה להרחבה בעניין גם בנוגע לעצי זית וותיקים המתאפיינים בתופעה דומה, דהיינו, גזע חלול, ועוד ועוד.  גם ענייני האבקה ויחסי פרחים-חרקים נידון בהרחבה, כולל שינוי צבעי הפרחים שנוקט בו העכנאי לאחר ההאבקה כדי לעזור לחרקים הפוקדים אותו למצוא את הפרח הנכון.

יש תפוחים ?  יש.

גולשים בדרך העפר הסלולה החוצה את בקעת יחמור, מטעי רימונים שהנצו משמאלנו, שדות מרוצפים  בברקנים וגדילנים תופסים חלקים מכובדים משטח הבקעה, עוצרים ליד עץ אלה לא צעיר ומקבלים הסבר על ההבדלים בין אלה אטלנטית לארצישראלית, חוצים גדרות בקר ומדלגים על צינורות מים. 

החרוב בעל הגזע המפוצל

הנצו הרימונים

כל הקטע הזה, אגב, הוא קטע משביל ישראל, אלא שבמקום להמשיך דרומה ולגלוש אל נחל דישון, אנחנו מתחילים לטפס על שלוחת יחמור, תחילה מערבה ולאחר מכן צפון מערבה, כשמגמת פנינו שתי הפסגות של הר יחמור.

קפה משה, סניף הר יחמור, יותר זול מקופיקס וטעיייייים !

עצירה לכמה דקות בצל החורש הטבעי מנוצלת לקפה והסבר על הנשרים בנחל דישון, שמאז שנות החמישים אוכלוסייתם התדללה משמעותית.  ההסבר לכך הוא מכת כלבת שפקדה את הגליל בשנים אלה והדרך שנבחרה להלחם בה הוא לפזר רעל שימית את התנים, הזאבים וכל חיות הבר הנגועות. הרעל אכן היה יעיל והמחלה נבלמה, אלא שדורסים רבים שניזונו מבשר החיות המורעלות נפגעו אף הם ומתו בהמוניהם.  עד היו יש נסיונות רבים לשקם את אוכלוסייתם. תצפית על עמק החולה ועל רמת הגולן, מנסים לזהות את התילים הנראים מרמת הגולן וצח החובש עוזר לנו בכך.

עוד מאמץ ומגיעים לפסגה הדרומית של הר יחמור, נחים קצת, סוגיות אבולוציוניות של צמחים בעלי חיים ואנשים נידונות ("האבולוציה היא בצורה של עץ עם התפצלויות", כך סיקו) והערות מבודחות על השקפות עולם המתעלמות מקיומה של האבולוציה, עוד קצת בוטניקה , אוזן הגדי המצמיח פרחים למעלה ולמטה,

סיקו מדגים אוזן הגדי הצהובה, אלופת ההישרדות

קחוון כצֶבֶר של פרחים,

קחוון מארח

הדודאים, ריח הפרי שלהם והמיתוסים הקשורים בהם, הפקה של צבעים מצמחים ושמות צבעים המוזכרים במקורות, ועוד ועוד.

גולשים צפונה אל האוכף ואחר אל פסגת יחמור הצפונית, ומשם , יורדים בדילוגים שחלקם בתוך סבך של חורש צפוף, אל המפגש עם האוטובוס הממתין לנו למרגלות הגבעה מצד אחד ומושב דישון מצד שני, במפגש דרך העפר עם כביש 886 המוליך לרמות נפתלי.

מתארגנים לתזוזה בזריזות יחסית, השמש כבר נוטה במערב ודרך ארוכה עוד לפנינו. מחזירים את סיקו לכרמיאל, איתי מודה לצוות, לסיקו מדריכנו, למשה נהגנו ולצח מאבטחובשנו.

ואנחנו מודים לך איתי.

את כל התמונות שצילמתי אפשר למצוא כאן, כרגיל מתנצל על הכמות הגדולה...

אפשר גם לראות את המסלול על Google Earth    או Maps   בקובץ המצורף למייל שקיבלתם.

היה נחמד, מזג האויר היה גם הפעם לצידנו, ואתם הייתם נחמדים כרגיל.

חג שמח ולהתראות,

אבי