יום שבת, 26 בדצמבר 2015

משבר הזהות של נחל חימר, הרבה מים, זה באמת מדבר ? ומסלול יפהפה, וזה בעצם העיקר.

אסכולות, "מהקצה אל הקצה", נחל חימר, דצמבר 2015, מדריך אסף הרשטיג

בדרך לערד ולתחילת המסלול, מנסים אילנה, היושבת לצידי ואני, לתהות על טיבו של סוד הקסם המדברי.   מה יש בו במדבר שגורם לנו לַהתעלוּת המדיטטיבית, לשקט הננסך בכל האיברים, לתחושת הנחיתה בכוכב אחר, בעולם אחר ?  מנסים ולא ממש מצליחים.  אולי יש לזה הסבר מדעי, סביר להניח שיש, אבל לי נוח יותר להישען על הצד המיסטי והבלתי מוסבר.  אני, שמיסטיקה היא ממני והלאה, אולי כאן במדבר נוח לי לפגוש אותה, להתמכר אליה ואל היופי הראשוני ולא לחפש הסברים.


כרגיל, ירושלמים, מסמייה (ראם), כביש 6, תחנה בערד, שם גם פוגשים את אסף המדריך, קפה, ולדרך.  איתנו גם איתי המלווה, תומר המאבטחובש ופואד הנהג.








דרום מזרחה על כביש 31 לכיוון ים המלח ונווה זהר, פונים דרומה על כביש 258 לכיוון המכתשים ולאחר מכן מזרחה על דרך עפר טובה לנקודת ההתחלה.  גולשים דרומה באחד היובלים של נחל חימר אל תוך האפיק העיקרי שלו ואחר מזרחה אל תוך האפיק.



הגירסה הבדואית של אלכסנדר זייד

עצירה ראשונה ואסף נותן הצצה ראשונה אל תמונת האיזור, מבט גיאולוגי והשאלה לאיזה מתאי השטח שייך נחל חימר, מדבר יהודה ? הנגב ? (תשובה :  במובן מסויים לשניהם מאחר והוא מנקז אל תוכו נחלים מזה ומזה), מבט בוטני , חבצלות, יפרוקים, וכיו"ב, ושאר עניינים, ואנו ממשיכים מזרחה על הגדה הצפונית של הנחל עד לראשו של מפל יבש המשקיף אל תוך האפיק, יש השוכבים על השפה התלולה ומשקיפים למטה, ואסף מרחיב בנושא שכבות הסלע השונות על דרגות הקושי שלהן ותהליכים המתהווים עקב כך, דרכים עתיקות במדבר וקירות תמך המעידים עליהן ומאפיינים אותן, רוג'ומים שתפקידם כפול : לסמן את הנתיב הנכון ולציין בעיני העוברים בו, לעצמם, מעין סימן טיקסי, "הייתי פה וצלחתי קטע דרך קשה אחד, אות הוא וסימן כי אוכל גם לקטע הבא" בעזרת השם.





רוג'ום

יורדים אל אפיק הנחל שניכרת בו זרימה של מים זה לא מכבר, גבים קטנים ומלאי מים, צמחיה שהירוק בה חי וחזק יותר מהירוק המדברי הרגיל והאפרפר של האשל ושל המלוח (שגם הם מיוצגים כאן בשפע, אבל הפעם אינם לבד), חצץ נחלים רווי במים שהצעידה בו רעשנית מהרגיל, ופה ושם גם מפלונים קטנטנים עם קול פכפוך וזרימה, ממש כמו בצפון...  (נו, זאת כבר היסחפות).






עצירה לארוחת בוקר באפיק הנחל, מנוצלת ע"י אסף להסברים על הדינמיקה של משק המים בנחל בעונות השונות ובשכבות השונות, מי תהום גבוהים יחסית, אגני ניקוז ונביעות עונתיות, ההשתנות של קרקעית האפיק כתוצאה מהזרימה והסחף בשטפונות, המונחים הגיאולוגיים השונים, מעוק, צוק ומצוק, ואף המקור הסמנטי שלהם.
אסף גם מספר על הרותם ועל צמרנית הסלעים כחומרי הבערה של הבדואים במדבר ומדגים (חלקית, ללא הקטע של הברזל ואבן הצור...) הלכה למעשה את השימוש בנ"ל כסטארטר למדורות.



כאקדמה לירידה אל המדרגה הבאה של הנחל, ירידה העוברת דרך סדק בסלע, עולה הסיפור (מפי אסף, אלא מי ?) על החבר גילי בעל הראסטות, מטפס צוקים מיומן ומנוסה, שאגב גלישה בחריץ סלע כגון זה (יותר צר משלנו כמובן) בחו"ל כלשהו, נאלץ להיפרד מראסטותיו המפוארות שנתפסו בחגו סלע או זנב חבל, ע"מ להציל את חייו. תוך תמרון קשה במיוחד, אגב הגלישה וההיתפסות המפחידה הנ"ל, שלף גילי את הסכין מהתרמיל שעל גבו, וחתך את סימנו המסחרי עד אותו יום, וכשהגיע לתחתית הסדק, מיהר אל הספר בעיירה השכנה שהשלים את המלאכה לכדי קרחת מבהיקה.        אני נשמתי לרווחה פעמיים במקרה הזה. ראסטות אף פעם לא היו הקטע שלי.



שלג דאשתקד


ארוחת צהריים או הפסקת קפה ותה מנוצלת לסיפור המתח של בנו רותנברג על הסיור שנערך בשנת 1957 איתו,עם יוחנן אהרוני ועם קבוצת סיירים/מטיילים למטרת התחקות אחרי "דרך אדום".  הדרך אמנם לא נמצאה באותה הזדמנות, אך התלאות וההרפתקאות שעברו על הקבוצה (שחלקן עקב העלמותו המסתורית של אחד מחברי הקבוצה, "ש") שוות עיון וחקירה נוספת, ונקראו על ידי אסף כסיפור מתח המחזיק את עצמו. ("בעקבות מלכים ומורדים", יוחנן אהרוני ובנו רותנברג, הוצאת מסדה).




שיטפון דהשתא

ארומה סניף נחל חימר


פותחים צעד זריז במורד הנחל המבולדר קלות לעתים, ורצוף בחצץ רטוב ויבש לסירוגין, כשהשמש המנמיכה במהירות, נושפת בעורפנו. עצירה אחרונה ליד נביעות האספלט ותחנת מדידת הזרימה וגובה המים, הסבר קצר על תהליך היווצרות האספלט – הוא החימר, (שקיעת חומר אורגני במי הים הקדום, ולחץ פיזי לא מתון עליו ע"י שקיעת שכבות חומר מעליו).  


נביעות האספלט / חימר


מד זרימה וגובה המים



  
סיכום היום ותזכורת הדברים שעברנו ע"י אסף, ויאללה, בזריזות אל האוטובוס הממתין לנו על דרך העפר ואל הירח הזורח מולנו בכתום מחייך.


תודה לאסף ולכל הצוות המלווה, איתי, פואד ותומר, מזג האוויר והנוף היו לצידנו, ואתם הייתם נחמדים ומחייכים, כדרככם וכדרך המדבר.
להתראות,



אבי




כל התמונות שלי נמצאות כאן 

התמונות שצילם מוקי גילת נמצאות כאן

התמונות של אראלה יואל נמצאות כאן



תודה למצלמים/ות ולמשתפים/ות !



יום שבת, 21 בנובמבר 2015

לא רק ברק, גם כיפה, הר כיפה. וגם כיפת השמיים תרמה טיפ-טיפה. פתיחה מבטיחה לעונת הקצוות הבע"ט.

אסכולות, נחל ברק והר כיפה, מדריך גלעד בן צבי 




שלום לכם,

שנה תשיעית היא לי זו בטיולי אסכולות למיניהם, טיולים שפתחו לי חלון מרהיב אל פניה השונות והיפות של הארץ, ואת יופיים של האנשים התרים אותה לאורכה ולרוחבה. אין משמעות הדבר שעל ארצות ניכר נגזר חרם חלילה, אלא שארצנו הקטנטונת היא שלנו, פה קרוב ויש בה נופים שלא יביישו אותנו גם בקנה מידה עולמי. והחורשים ברגליהם ובעיניהם את הנגב למשל, יודעים על מה מדובר, ודי למטיילא ברמיזא.
אין לך פתיחה הולמת לשנה שכזאת יותר מנחל מדברי, מצוקי ומגובגב (מלשון גֵב) כנחל ברק, ועוד בליווי גלעד, האיש שהנגב הוא שמו האמצעי, כך נדמה.
האתגר הקשה ביותר הפעם, הוא הצורך לבלות כשש שעות בנסיעות הלוך וחזור. יוצאים עם הנץ ושבים לאחר שקיעה חלומית, ובתווך מטעמי המדבר, מצוקיו, נחליו ומכלול נופיו שיש בהם  קסם בלתי נגמר.




נערכים לצעידה מעט לפני תחילת הקטע הקניוני של נחל ברק, האוטובוס בפיקודו של הקברניט הוותיק משה, זוחל ונאנק בדרך העפר המוליכה אל המקום.
חונים בנקודת פיצול השבילים וגלעד אץ-רץ לעומק הוואדי לראות אם קלו המים, שמא כלו, בגבים שהשמועה אומרת כי מלאים הם.
כעבור כמה דקות הוא חוזר ובפיו הבשורה שהגבים מלאים, ועורך משאל  בנוסח "מי לאמיצים ומי לעוקפים בשביל היבש ?".


האמיצים אצים אל תוך הקניון ההולך וצר ע"מ לעמוד ולחכות דקות ארוכות במגלשה העולה אל הגבים. מה לעשות, המעבר הוא איטי כי צריך לחכות שהחוצים בשחייה יגיעו לקצהו העליון של הסולם, ע"מ למנוע המתנה מיותרת במים הקפואים.




ההזדחלות משתלמת לבסוף ואנו חוצים את הגב הראשון, המלא במים, בשחייה המסתיימת בטיפוס על סולם כבלים המוביל אל הגב הבא, גם הוא מלא במים אלא שאין צורך לחצותו בשחייה מכיוון שגובה המים שם הוא "רק" עד המותניים. שויין.  איתי מלוונו מדריך מלמעלה את החוצים היכן טוב לדרוך על מנת שלא להחליק או לטבוע ר"ל.




משטח שטוף שמש מחכה לנו בסוף הקטע הרטוב ואנחנו מתחרדנים בו לאור קרני השמש המחממות בעודנו ממתינים לאחרונים.



ראשוני הקבוצה כבר טיפסו במעלה התלול ואנחנו בעקבותיהם, יוצאים מהנחל ופוסעים בשביל אל מעל נקודת הפיצול שבה המתינו אלה מחברינו שויתרו על הקטע הרטוב, ופוגשים את חברינו האמיצים והחרוצים שטרחו והעלו אלינו את התרמילים שהשארנו מאחורינו.  הגדיל לעשות גלעד שעמס על גבו מספר בלתי סביר של ילקוטים, ביניהם תרמילי שלי, שדי בו בלבד כדי לשתול בני תמותה מהשורה ולהצמיתם אל הקרקע.  תודה לנושאים בעול !



מכאן פוסעים בשביל שמדרום לנחל לכיוון מערב, שביל שלכל אורכו כמעט ניתן לצפות על הקניון שאותו עברנו לא מזמן.   עצירה לארוחת צהריים במפל יבש המשקיף אף הוא אל תוך הנחל, צביקה לוקח הזמנות לתה ולקפה בטעמים שונים והגזייה עוזרת לו בהתנשפות יעילה וחמימה, במצוקים ממול מרחפות להן שתי להקות של יוני-בר ומטילות את צילן על הגדה הנגדית. מרהיב.





מעט מילות הסבר של גלעד על ענייני מים, צמחיה ועוד, וממשיכים לכיוון הר כיפה, בדרך שהמאפיין אותה, כדרכן של דרכים המובילות להרים, היא... עלייה... ניחשתם נכון.  חלקה תלולה מעט וחלקה מתונה, וכאשר כובשים בה פיסגה אחת, מיד מתגלה לאחריה הפיסגה הבאה וכן הלאה, אבל רובנו בכושר כך שאין מלינים קיצוניים בעניין. נחל רעים ויובליו מימיננו.




עלייה אחרונה כמעט בדרך עתיקה ועצירה לתצפית קרוב לפיסגתו של הר כיפה, גלעד מרחיב בנושא שיירות מדבריות ורשת הדרכים המדברית בפרט והאיזורית בכלל, מנהגים ומסורות המלווים את נוהגי השיירות והקשר של הרוג'ום הנמצא במקום לעניין. כמו כן מוזכר מקור שמו של נחל ברק, מסתבר שהוא משמו הערבי של הנחל שהמילה בריק, קומקום, שזורה בו, וזאת בהשראת צורתם של זרמי המים הניתזים בכוח רב בעת שיטפון משני המפלים שבאפיקו, שצורתם כצורת זרם הקפה הנמזג אל הכוסות באהלי קידר.




יושבים על הרוג'ום

תצפית פנורמית על המקום, בעיקר לדרום ולמזרח, נחל רעים כאמור, למרגלותינו מקרוב והרי אדום ומואב והר משה מרחוק וממזרח.  ממשיכים בטיפוס מתון אבל ממושך לכיוון נקודת הסיום. הליכה לא קצרה אבל גם לא קשה במיוחד, האוטובוס כבר נראה מלבין באופק, אבל כפי שהזהירנו גלעד מבעוד מועד, עוד לפני שנסתער על האוטובוס, יש עוד משהו לראות.





ואכן, במצפור הבנוי לתלפיות והקרוי על שמו של רותם שני ז"ל, מתגלה לנו תצפית מרהיבה על בקעת עשוש השרועה מתחתינו לכיוון צפון, וגלעד מנצל את ההזדמנות להסבר גיאוגרפי ולתיאור המאבקים שבין המטיילים ושומרי הטבע למיניהם לבין הרשויות. הבקעה המרהיבה השרועה לרגלינו משופעת בפוספטים ובמינרלים הקורצים לכל מי שמעוניין לנצלם לצרכים כלכליים, אולם מאבקים עיקשים של שוחרי שימור הנוף שהתנהלו בזמן הנכון, מנעו את הריסתו של מקום מרהיב זה.







השמש כבר מתקרבת לאופק בצורה מדאיגה ואנחנו זוכים לתצוגה מרהיבה של עננים בצבעי שקיעה. ואגב, הדוגמאות המלבבות של העננים ליוונו במשך כל היום והשלימו את התפאורה המדברית באופן משובב עין ונפש.




הנהיגה האיטית בדרך העפר, כמתחייב ממצבה של הדרך ומהעובדה שכלי הרכב הוא אוטובוס ולא ג'יפ קל גלגלים, מביאים אותנו בחשיכה אל הכביש (40) ואנחנו דוהרים צפונה.

בדרך מודים לאיתי המלווה, צח ואיציק החובשים-המאבטחים, למשה הנהג שעבד היום קשה מהרגיל וכמובן לגלעד שאין כמוהו, ואנחנו גילינו את זה ראשונים.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

יש גם כמה תמונות מהגו-פרו כאן, 

תמונות מרהיבות מתוך הנחל ומהגבים שצילמה אראלה  נמצאות כאן, תודה אראלה !

תודה לכולכם שרוחכם הטובה (כרגיל) ליוותה אותנו בדרך.

להתראות בטיולים הבאים,

אבי