יום שבת, 21 בנובמבר 2015

לא רק ברק, גם כיפה, הר כיפה. וגם כיפת השמיים תרמה טיפ-טיפה. פתיחה מבטיחה לעונת הקצוות הבע"ט.

אסכולות, נחל ברק והר כיפה, מדריך גלעד בן צבי 




שלום לכם,

שנה תשיעית היא לי זו בטיולי אסכולות למיניהם, טיולים שפתחו לי חלון מרהיב אל פניה השונות והיפות של הארץ, ואת יופיים של האנשים התרים אותה לאורכה ולרוחבה. אין משמעות הדבר שעל ארצות ניכר נגזר חרם חלילה, אלא שארצנו הקטנטונת היא שלנו, פה קרוב ויש בה נופים שלא יביישו אותנו גם בקנה מידה עולמי. והחורשים ברגליהם ובעיניהם את הנגב למשל, יודעים על מה מדובר, ודי למטיילא ברמיזא.
אין לך פתיחה הולמת לשנה שכזאת יותר מנחל מדברי, מצוקי ומגובגב (מלשון גֵב) כנחל ברק, ועוד בליווי גלעד, האיש שהנגב הוא שמו האמצעי, כך נדמה.
האתגר הקשה ביותר הפעם, הוא הצורך לבלות כשש שעות בנסיעות הלוך וחזור. יוצאים עם הנץ ושבים לאחר שקיעה חלומית, ובתווך מטעמי המדבר, מצוקיו, נחליו ומכלול נופיו שיש בהם  קסם בלתי נגמר.




נערכים לצעידה מעט לפני תחילת הקטע הקניוני של נחל ברק, האוטובוס בפיקודו של הקברניט הוותיק משה, זוחל ונאנק בדרך העפר המוליכה אל המקום.
חונים בנקודת פיצול השבילים וגלעד אץ-רץ לעומק הוואדי לראות אם קלו המים, שמא כלו, בגבים שהשמועה אומרת כי מלאים הם.
כעבור כמה דקות הוא חוזר ובפיו הבשורה שהגבים מלאים, ועורך משאל  בנוסח "מי לאמיצים ומי לעוקפים בשביל היבש ?".


האמיצים אצים אל תוך הקניון ההולך וצר ע"מ לעמוד ולחכות דקות ארוכות במגלשה העולה אל הגבים. מה לעשות, המעבר הוא איטי כי צריך לחכות שהחוצים בשחייה יגיעו לקצהו העליון של הסולם, ע"מ למנוע המתנה מיותרת במים הקפואים.




ההזדחלות משתלמת לבסוף ואנו חוצים את הגב הראשון, המלא במים, בשחייה המסתיימת בטיפוס על סולם כבלים המוביל אל הגב הבא, גם הוא מלא במים אלא שאין צורך לחצותו בשחייה מכיוון שגובה המים שם הוא "רק" עד המותניים. שויין.  איתי מלוונו מדריך מלמעלה את החוצים היכן טוב לדרוך על מנת שלא להחליק או לטבוע ר"ל.




משטח שטוף שמש מחכה לנו בסוף הקטע הרטוב ואנחנו מתחרדנים בו לאור קרני השמש המחממות בעודנו ממתינים לאחרונים.



ראשוני הקבוצה כבר טיפסו במעלה התלול ואנחנו בעקבותיהם, יוצאים מהנחל ופוסעים בשביל אל מעל נקודת הפיצול שבה המתינו אלה מחברינו שויתרו על הקטע הרטוב, ופוגשים את חברינו האמיצים והחרוצים שטרחו והעלו אלינו את התרמילים שהשארנו מאחורינו.  הגדיל לעשות גלעד שעמס על גבו מספר בלתי סביר של ילקוטים, ביניהם תרמילי שלי, שדי בו בלבד כדי לשתול בני תמותה מהשורה ולהצמיתם אל הקרקע.  תודה לנושאים בעול !



מכאן פוסעים בשביל שמדרום לנחל לכיוון מערב, שביל שלכל אורכו כמעט ניתן לצפות על הקניון שאותו עברנו לא מזמן.   עצירה לארוחת צהריים במפל יבש המשקיף אף הוא אל תוך הנחל, צביקה לוקח הזמנות לתה ולקפה בטעמים שונים והגזייה עוזרת לו בהתנשפות יעילה וחמימה, במצוקים ממול מרחפות להן שתי להקות של יוני-בר ומטילות את צילן על הגדה הנגדית. מרהיב.





מעט מילות הסבר של גלעד על ענייני מים, צמחיה ועוד, וממשיכים לכיוון הר כיפה, בדרך שהמאפיין אותה, כדרכן של דרכים המובילות להרים, היא... עלייה... ניחשתם נכון.  חלקה תלולה מעט וחלקה מתונה, וכאשר כובשים בה פיסגה אחת, מיד מתגלה לאחריה הפיסגה הבאה וכן הלאה, אבל רובנו בכושר כך שאין מלינים קיצוניים בעניין. נחל רעים ויובליו מימיננו.




עלייה אחרונה כמעט בדרך עתיקה ועצירה לתצפית קרוב לפיסגתו של הר כיפה, גלעד מרחיב בנושא שיירות מדבריות ורשת הדרכים המדברית בפרט והאיזורית בכלל, מנהגים ומסורות המלווים את נוהגי השיירות והקשר של הרוג'ום הנמצא במקום לעניין. כמו כן מוזכר מקור שמו של נחל ברק, מסתבר שהוא משמו הערבי של הנחל שהמילה בריק, קומקום, שזורה בו, וזאת בהשראת צורתם של זרמי המים הניתזים בכוח רב בעת שיטפון משני המפלים שבאפיקו, שצורתם כצורת זרם הקפה הנמזג אל הכוסות באהלי קידר.




יושבים על הרוג'ום

תצפית פנורמית על המקום, בעיקר לדרום ולמזרח, נחל רעים כאמור, למרגלותינו מקרוב והרי אדום ומואב והר משה מרחוק וממזרח.  ממשיכים בטיפוס מתון אבל ממושך לכיוון נקודת הסיום. הליכה לא קצרה אבל גם לא קשה במיוחד, האוטובוס כבר נראה מלבין באופק, אבל כפי שהזהירנו גלעד מבעוד מועד, עוד לפני שנסתער על האוטובוס, יש עוד משהו לראות.





ואכן, במצפור הבנוי לתלפיות והקרוי על שמו של רותם שני ז"ל, מתגלה לנו תצפית מרהיבה על בקעת עשוש השרועה מתחתינו לכיוון צפון, וגלעד מנצל את ההזדמנות להסבר גיאוגרפי ולתיאור המאבקים שבין המטיילים ושומרי הטבע למיניהם לבין הרשויות. הבקעה המרהיבה השרועה לרגלינו משופעת בפוספטים ובמינרלים הקורצים לכל מי שמעוניין לנצלם לצרכים כלכליים, אולם מאבקים עיקשים של שוחרי שימור הנוף שהתנהלו בזמן הנכון, מנעו את הריסתו של מקום מרהיב זה.







השמש כבר מתקרבת לאופק בצורה מדאיגה ואנחנו זוכים לתצוגה מרהיבה של עננים בצבעי שקיעה. ואגב, הדוגמאות המלבבות של העננים ליוונו במשך כל היום והשלימו את התפאורה המדברית באופן משובב עין ונפש.




הנהיגה האיטית בדרך העפר, כמתחייב ממצבה של הדרך ומהעובדה שכלי הרכב הוא אוטובוס ולא ג'יפ קל גלגלים, מביאים אותנו בחשיכה אל הכביש (40) ואנחנו דוהרים צפונה.

בדרך מודים לאיתי המלווה, צח ואיציק החובשים-המאבטחים, למשה הנהג שעבד היום קשה מהרגיל וכמובן לגלעד שאין כמוהו, ואנחנו גילינו את זה ראשונים.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

יש גם כמה תמונות מהגו-פרו כאן, 

תמונות מרהיבות מתוך הנחל ומהגבים שצילמה אראלה  נמצאות כאן, תודה אראלה !

תודה לכולכם שרוחכם הטובה (כרגיל) ליוותה אותנו בדרך.

להתראות בטיולים הבאים,

אבי